<h1>שבלי הלקט סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף צה.</h2>
מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל וששאלתם מהו לחלוב פרות בשבת מפני שמסתכנות, ואם אין יונקין עגלים מסתכנים, שבאו רבנן ואמרו שמותר לחלוב כשמשנה בכלי, לא יפה אמרו אותן שבאו והורו לכם, שמותר לחלוב בשבת, שלא כהוגן ושלא כהלכה ושלא כשורה עשו, שהורו לכם דבר שלא עמדו על איסורו, מפני שהחולב בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל, ואפילו חולב ביום טוב במזיד לוקה, שכך שנו חכמים החולב המחבץ והמגבן כגרוגרת כול'. שגג בשבת חייב חטאת, במזיד ענוש כרת ונסקל, ביום טוב לוקה ארבעים, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. והלכה כר' אליעזר. ומניין. שכך אמרו חכמים רב חמא בר גוריא איקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב משום מאי מיחייב אמר להו משום חולב. מגבן משום מאי מיחייב אמר להו משום מגבן. אמרו ליה רבך קטיל קני באגמא הוה. אתא שאיל בבי מדרשא, אמרו ליה חולב חייב משום מפרק, נעשית חליבה תולדה דמפרק. וכיון שהורו בבי מדרשא כר' אליעזר הלכה כמותו. ומפרק עצמו מאי מלאכה היא. מפרק זה הדש תבואה. טעמא מאי שמפרק חיטה מלבושה. אף חולב מפרק החלב מן הבשר. וחייבין על התולדה כאב, דתנן [ע"ג ע"א] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ותולדותיהן כיוצא בהן. הילכך אסור. ולגאון אחר מצאתי היכא דאיכא סכנה דבהמה אומר לגוי מערב שבת חלוב פרתי וטול חלב לעצמך. ותימה בדבר ושמא סברת הגאון להתיר, דהוה ליה כמקנה בהמתו לחלבה, דהוה ליה כבהמתו שלגוי. ואין בנו כח להתיר, שהרי אמרו חכמים גונח יונק חלב בשבת דהוה ליה כמפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן. הא למדת שאפילו במקום צערא לא התירו אלא כלאחר יד. תוספתא [שבת ספ"ט] לא תקלח אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה. כתב אחי ר' בנימן נר"ו שזה שנוהגות פעמים רבות שמקלחות מן החלב בפי התינוק כדי שיהא אוחז התינוק את הדד ויינק אין בו איסור. אבל מה שנוהגות להתיז מן החלב על נשיפת רוח רעה אסור שהרי אין בו סכנה וצערא יתירא נמי ליתא הילכך אסור.
